הבן של איריס- צבי* – נולד כרגיל אבל כשהיה בן שנה איריס שמה לב שמשהו לא תקין אצלו.למרות שהרופא אמר שהכל בסדר איריס המשיכה בבדיקות שהראו שצבי ברצף האוטיסטי. כשהוא הגיע לגיל 3 במערכת החינוך רצו לרשום אותו בגן תקשורת בחנוך מיוחד אבל אירס הבינה שהוא מתפקד ברמה גבוה יותר מילדים בגנים אלו. היא חפשה גן עם ילדים "נורמטיביים" שיקבל אותו . כשהיא נפגשה עם שי ומיכל ליפשיץ בבית הילדים- מ.ת.מ- הכימיה ביניהם היתה כל-כך טובה שהיא רשמה צבי במעון שם.

עד גיל 5 צבי לא היה מדבר יותר ממילה אחת ברציפות אבל כל פעם שהיה מטייל עם איריס ברחובות ירושלים הוא היה אומר הדגם שלכל רכב שעברו אליו.

ב-מ.ת.מ הצוות נתן תשומת לב לצבי- כמו כל הילדים- והיתה להם סבלנות לחזור על החומר הנלמד המון פעמים ולשנן באופן קבוע. הם סיפקו לצבי גירויים לכל החושים ולא וותרו אליו- פשוט נתנו לו סיכוי להתפתח.

בגיל 5 היתה לצבי גננת דוברת רוסית- (אלה -ראה כתבה שלה)-  שהיתה מדברת אתו ברוסית, בנוסף לעברית שהוא שמע מאנשי צוות אחרים.  פתאום יום אחד צבי התחיל לדבר רוסית שותפת. במסיבת סיום בגן חובה בגיל 6 הוא הופיע ודיקלם באופן מושלם. היום הוא מדבר 5 שפות בופן שותף.

במשך השנים איריס נלחמה עבור צבי לדאוג שהוא יכנס למסגרת חינוך אשר יאתגר אותו. הוא סיים תיכון עם בגרות מלאה והתנדב שנתייים במוזיאון ישראל ששם ערך להם מערכת בטחון מלאה. אחר-כך הוא נרשם למכללה וסיים לימודים במשפטים. אחרי שהוא עבר את מבחן לשכת עורכי הדין עם ציון גבוה התחיל לעבוד במשרד עוכי דין. היום צבי הוא עוזר לשופט בבית דין המחוזי בירושלים.

*- שם בדוי